Hľadaný výraz: Mk 6,6-8,26, Preklad: Hebrejský - Moderný, Počet výsledkov: 3
| 6 ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃ 7 ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃ 8 ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃ 9 רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃ 10 ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃ 11 וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃ 12 ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃ 13 ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃ 14 וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃ 15 ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃ 16 וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃ 17 כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃ 18 יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃ 19 ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃ 20 כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃ 21 ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃ 22 ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃ 23 וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃ 24 ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃ 25 ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃ 26 ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃ 27 ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃ 28 וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃ 29 וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃ 30 ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃ 31 ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃ 32 וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃ 33 וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃ 34 ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃ 35 ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃ 36 שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃ 37 ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃ 38 ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃ 39 ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃ 40 וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃ 41 ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃ 42 ויאכלו כלם וישבעו׃ 43 וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃ 44 והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃ 45 ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם׃ 46 ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃ 47 ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃ 48 וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם׃ 49 והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃ 50 כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃ 51 וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃ 52 כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃ 53 ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃ 54 ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃ 55 וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃ 56 ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃ |
| 1 ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃ 2 ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃ 3 כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃ 4 ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃ 5 וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃ 6 ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃ 7 ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃ 8 כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃ 9 ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃ 10 כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃ 11 ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃ 12 ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃ 13 ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃ 14 ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃ 15 אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃ 16 כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ 17 ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃ 18 ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃ 19 כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃ 20 ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃ 21 ]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃ 22 ]22-12[׃ 23 כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃ 24 ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃ 25 כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃ 26 והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃ 27 ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ 28 ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃ 29 ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃ 30 ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃ 31 וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃ 32 ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃ 33 ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃ 34 ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃ 35 וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃ 36 ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃ 37 וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃ |
| 1 ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם׃ 2 נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל׃ 3 והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק׃ 4 ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם׃ 5 וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע׃ 6 ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם׃ 7 ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה׃ 8 ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים׃ 9 והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם׃ 10 אז ירד באניה עם תלמידיו ויבא אל גלילות דלמונתא׃ 11 ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן השמים והם מנסים אתו׃ 12 ויאנח ברוחו ויאמר מה הדור הזה מבקש לו אות אמן אמר אני לכם אם ינתן אות לדור הזה׃ 13 ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל עבר הים׃ 14 וישכחו לקחת אתם לחם ולא היה להם באניה בלתי אם ככר לחם אחת׃ 15 ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס׃ 16 ויחשבו ויאמרו איש אל רעהו על כי לחם אין אתנו׃ 17 וידע ישוע ויאמר להם מה תחשבו על כי לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם׃ 18 עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו׃ 19 כאשר פרסתי את חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר׃ 20 ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה׃ 21 ויאמר אליהם איך לא תבינו׃ 22 ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו׃ 23 ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר׃ 24 ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה׃ 25 ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק׃ 26 וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר׃ |
