Verš 1
הללויה הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃
Ž 107:1 - הדו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃
Ž 118:1 - הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃
Ž 136:1 - הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃
Verš 6
חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו׃
Lv 26:40 - והתודו את עונם ואת עון אבתם במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי׃
Jer 3:25 - נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי ליהוה אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד היום הזה ולא שמענו בקול יהוה אלהינו׃
Dan 9:5 - חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותך וממשפטיך׃
Verš 7
אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך וימרו על ים בים סוף׃
Ex 14:11 - ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים׃
Verš 8
ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו׃
Ex 9:16 - ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃
Verš 9
ויגער בים סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר׃
Ex 14:21 - ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים׃
Ex 14:29 - ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם׃
Verš 11
ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר׃
Ex 14:27 - ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער יהוה את מצרים בתוך הים׃
Ex 15:5 - תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו אבן׃
Verš 12
ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו׃
Ex 14:31 - וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה יהוה במצרים וייראו העם את יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו׃
Ex 15:1 - אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃
Verš 14
ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון׃
Ex 16:3 - ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב׃
Nm 11:4 - והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר׃
Nm 11:6 - ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו׃
Nm 11:33 - הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד׃
Ž 78:18 - וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃
1Kor 10:6 - וכל זאת היתה לנו למופת לבלתי התאות לרעה כאשר התאוו גם המה׃
Verš 15
ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם׃
Nm 11:20 - עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים׃
Nm 11:33 - הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד׃
Ž 78:30 - לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃
Iz 10:16 - לכן ישלח האדון יהוה צבאות במשמניו רזון ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש׃
Verš 16
ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה׃
Nm 16:2 - ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם׃
Verš 17
תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם׃
Nm 16:31 - ויהי ככלתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם׃
Dt 11:6 - ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם ואת כל היקום אשר ברגליהם בקרב כל ישראל׃
Verš 18
ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים׃
Nm 16:35 - ואש יצאה מאת יהוה ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת׃
Nm 16:46 - ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני יהוה החל הנגף׃
Verš 19
יעשו עגל בחרב וישתחוו למסכה׃
Ex 32:4 - ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃
Verš 23
ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית׃
Ex 32:11 - ויחל משה את פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה׃
Ex 32:32 - ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׃
Dt 9:13 - ויאמר יהוה אלי לאמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא׃
Dt 10:10 - ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וישמע יהוה אלי גם בפעם ההוא לא אבה יהוה השחיתך׃
Verš 24
וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו׃
Nm 14:1 - ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא׃
Verš 26
וישא ידו להם להפיל אותם במדבר׃
Nm 14:28 - אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׃
Verš 27
ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות׃
Ž 44:11 - תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו׃
Ez 20:23 - גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אתם בגוים ולזרות אותם בארצות׃
Verš 28
ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים׃
Nm 25:3 - ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יהוה בישראל׃
Nm 31:16 - הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביהוה על דבר פעור ותהי המגפה בעדת יהוה׃
Zjv 2:14 - אך מעט יש לי עליך כי שם עמך אנשים דבקים בתורת בלעם אשר הורה את בלק לתת מכשול לפני בני ישראל לאכל מזבחי אלילים ולזנות׃
Verš 32
ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם׃
Nm 20:12 - ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם׃
Ž 95:8 - אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר׃
Verš 35
ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם׃
Sdc 2:2 - ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת מזבחותיהם תתצון ולא שמעתם בקלי מה זאת עשיתם׃
Sdc 3:5 - ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני החתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי׃
Verš 37
ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים׃
Lv 18:21 - ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תחלל את שם אלהיך אני יהוה׃
Dt 12:31 - לא תעשה כן ליהוה אלהיך כי כל תועבת יהוה אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם׃
2Kr 16:3 - וילך בדרך מלכי ישראל וגם את בנו העביר באש כתעבות הגוים אשר הוריש יהוה אתם מפני בני ישראל׃
2Kr 17:17 - ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש ויקסמו קסמים וינחשו ויתמכרו לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו׃
2Kr 21:6 - והעביר את בנו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידענים הרבה לעשות הרע בעיני יהוה להכעיס׃
2Krn 28:3 - והוא הקטיר בגיא בן הנם ויבער את בניו באש כתעבות הגוים אשר הריש יהוה מפני בני ישראל׃
2Krn 33:6 - והוא העביר את בניו באש בגי בן הנם ועונן ונחש וכשף ועשה אוב וידעוני הרבה לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו׃
Verš 38
וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים׃
Nm 35:33 - ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו׃
Verš 47
הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך׃
1Krn 16:35 - ואמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך׃
Verš 48
ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללו יה׃
1Krn 16:36 - ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העלם ויאמרו כל העם אמן והלל ליהוה׃
Z 106 - Obsahove je veľmi podobný žalmu predchádzajúcemu. Rozdiel je len v tom, že história vyvoleného národa sa tu podáva pod zorným uhlom národnej nevery a nevďačnosti. Celým žalmom sa tiahne niť pokorenia a pokánia vyvoleného národa.
Z 106,4-5 - Žalmista v duchu vidí budúce šťastné časy národnej obnovy a slávy: návrat do vlasti, ale aj splnenie mesiášskych proroctiev.
Z 106,16-18 - Porov. Nm 16.
Z 106,20 - "Svoju slávu", čiže Boha, ktorého sláva ("kábôd") ich sprevádzala.
Z 106,23 - (Ex 32,10-30; Dt 9,25-29). Mojžiš si žiadal od Pána, aby ho vymazal z knihy žijúcich, ak neodpustí vinu svojmu ľudu. A Pán sa dal uprosiť a načas prepáčil urážku (Ex 33).
Z 106,24 - Ďalšou urážkou Pána bola vzbura ľudu, keď sa vrátili dvanásti vyzvedači z Kanaánu a keď svojimi zvesťami prestrašili a pobúrili ľud (Nm 13 a 14).
Z 106,26-27 - Prvá hrozba sa vyplnila za štyridsaťročného putovania na púšti. Ani len Mojžiš nevošiel do zasľúbenej zeme. Druhá hrozba sa splnila za babylonského zajatia a dovŕšila sa po Mesiášovej smrti.
Z 106,28 - "Jedli z obetí" spolu s Moabčanmi (porov. Nm 25,2-3).
Z 106,36 - Modloslužba sa im stala osídlom, vášňou a príčinou skazy, ako to potom žalmista naznačí v 40. verši.
Z 106,39 - "Porušovali vernosť (dosl. smilnili) svojimi zločinmi." V SZ sa vzťah medzi Bohom a ľudom často opisuje vo forme manželstva. Modloslužba sa kvalifikuje ako cudzoložstvo.
