Verš 1
מקץ שבע שנים תעשה שמטה׃
Ex 21:2 - כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם׃
Jer 34:14 - מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך ועבדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך ולא שמעו אבותיכם אלי ולא הטו את אזנם׃
Verš 6
כי יהוה אלהיך ברכך כאשר דבר לך והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו׃
Dt 28:12 - יפתח יהוה לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה׃
Verš 10
נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך יהוה אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך׃
Mt 5:42 - השאל מאתך תן לו והבא ללות ממך אל תשב פניו׃
Lk 6:35 - אבל אהבו את איביכם והיטיבו והלוו מבלי תוחלת ויהי שכרכם רב והייתם בני עליון כי טוב הוא גם לשכחי טובה ולרעים׃
Verš 11
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך׃
Mt 26:11 - כי עניים תמיד עמכם ואנכי אינני אתכם תמיד׃
Jn 12:8 - כי העניים תמיד המה עמכם ואני אינני תמיד עמכם׃
Verš 12
כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך׃
Ex 21:2 - כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם׃
Jer 34:14 - מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך ועבדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך ולא שמעו אבותיכם אלי ולא הטו את אזנם׃
Verš 17
ולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה כן׃
Ex 21:6 - והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעלם׃
Verš 19
כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש ליהוה אלהיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך׃
Ex 13:2 - קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא׃
Ex 22:29 - מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי׃
Ex 34:19 - כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה׃
Lv 27:26 - אך בכור אשר יבכר ליהוה בבהמה לא יקדיש איש אתו אם שור אם שה ליהוה הוא׃
Nm 3:13 - כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני יהוה׃
Verš 21
וכי יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע לא תזבחנו ליהוה אלהיך׃
Lv 22:20 - כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם׃
Dt 17:1 - לא תזבח ליהוה אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת יהוה אלהיך הוא׃
Verš 23
רק את דמו לא תאכל על הארץ תשפכנו כמים׃
Dt 12:16 - רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים׃
Dt 12:23 - רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר׃
Dt 15,1-18 - Porov. Ex 23,10–12; Lv 25,2–7.20–22. V roku úľavy izraelskí veritelia nesmeli vymáhať dlhy, pretože dlžníci siedmeho roka z poľa a viníc nemali nijakú úrodu. Od cudzinca však mohli žiadať a vymáhať dlh, ten nebol viazaný sobotňajším, siedmym rokom.
Dt 15,9 - Porov. Ex 22,23 a Jak 5,4.
Dt 15,12 - Porov. Ex 21,2 n.; Lv 25,39 n.; Jer 34,9 n.
Dt 15,19 - Porov. Ex 13,11–16; 22,30; Nm 18,15–19. Podľa Ex 22,30 prvorodené obetné zvieratá mali sa obetovať ôsmy deň po uliahnutí. V Kanaáne tento zákon bolo ťažko dodržať pre veľkú vzdialenosť od svätostánku, preto sa prvorodené zvieratá privádzali k svätostánku a obetovali do jedného roka. Za ten rok majiteľ nesmel mať z neho nijaký úžitok, zviera patrilo Pánovi.